צביה בן חורין (לבית וינטרוב) נולדה בחיפה ביום ז' בשבט תרפ"ט (18 בינואר 1929)
בהיות אביה (ז"ל) ממעריצי זאב ז'בוטינסקי, ואחיה דוד חבר בבית"ר, אך טבעי היה כי הצטרפה אף היא לבית"ר בעיר חיפה. כשנתיים-שלוש אחר כך, בשנת 1945, גוייסה לאצ"ל, ונכללה ביחידה שבה היו מלבדה ארבע נערות אחרות.
בימי ה"סזון" הוטל עליה מעין חרם בגימנסיה ביאליק שבה למדה, ולפיכך עברה לירושלים, ושם המשיכה את לימודיה בסמינר "מזרחי". בעיר זו המשיכה את פעילותה המחתרתית, השתלבה ביחידה שבה ארבעה בחורים אחרים, ובהם יהושע גולדשמידט (גל), לימים מפקד הח"ק בירושלים, וכן השתתפה עם עוד שמונה נערות אחרות בקורס סגנים שעליו פיקד יצחק יגנס (אבינועם), מפקד המחוז.
צביה פעלה בחת"ם (חיל התעמולה). והדריכה יחידה ובה חמש נערות ואחר כך עוד יחידה ובה חמש נערות. בד בבד מילאה תפקידי קישור ומזכירות ב"דלק", חיל המודיעין של האצ"ל. מפקדה היה שמואל תמיר, לימים שר המשפטים במדינת ישראל.
עם סיום לימודיה חזרה צביה לחיפה, ושם העניק לה משה נחשון (אטינגר), מפקד החת"ם בחיפה, דרגה של "ראש קבוצה", והטיל עליה להדריך קבוצת נערות. באחת הפעמים, כאשר היא וחניכותיה הכניסו חומר תעמולה למעטפות, עצרו אותן הבריטים. חניכותיה, שהיו קטינות, שוחררו מייד, אך צביה נלקחה ל"קישלה", בית סוהר בעיר התחתית בחיפה, ואחר כך לבית הסוהר לנשים בבית לחם, שבו שהתה כארבעה חודשים, ולבסוף למחנה המעצר בעתלית, שבו שהתה כשבועיים.
בינואר 1948 שוחררה מהמעצר, אך היה עליה להתייצב מדי בוקר בתחנת המשטרה, ולהיות במעצר בית בערבים. על אף מגבלות אלה המשיכה בפעילותה במחתרת כמזכירה וכמקשרת בחת"ם. מפקדה הישיר היה פנחס ראם (בנימין), ולאחר שנהרג - יוסף קובו (אביגדור).
עם קום המדינה עסקה צביה בהוראה בבתי ספר ממלכתיים, ובמקביל הדריכה קבוצות של "בני אצ"ל". לאחר כמה שנות עבודה בבתי ספר ממלכתיים עברה להורות את הלשון העברית באולפנים לעולים, ובמשך כשלושים שנה לימדה בטכניון בחיפה סטודנטים עולים.
לצביה תואר ראשון בספרות ובלשון עברית ותואר שני בבלשנות מטעם אוניברסיטת חיפה.
צביה פעילה בברית חיילי האצ"ל בחיפה והייתה פעילה בהנהלתה. היא סייעה לפרופ' יהודה לפידות בכתיבת הספרים "היום שרה הקטנה: סיפורן של לוחמות האצ"ל" (ראה אור בתשס"ג – 2003) ו"האצ"ל בחיפה ה'אדומה'" (ראה אור בתשס"ו - 2006).
צביה נשואה לפנחס בן-חורין, סגן מפקד האצ"ל במחוז חיפה, שאותו הכירה בשנת 1946. בסוף אוקטובר 1946 נעצר פנחס על-ידי הבריטים ונשלח לקניה, ולאחר שובו ארצה ביולי 1948 נישאו השניים ולהם שלושה ילדים ותשעה נכדים.
הם מתגוררים בחיפה.